איך כולנו עובדים היום? זה מצחיק (או עצוב) אבל בגדול זה: ask agent → hope
פורסם במקור ב LinkedIn
איך כולנו עובדים היום? זה מצחיק (או עצוב) אבל בגדול זה: ask agent → hope
זה לא חייב להיות ככה. אחד המפתחים המוערכים (מחבר Total typescript) הפך את הפרומפטים האקראיים לתהליך הנדסי שחוזר על עצמו עם נקודות בקרה שהסוכן חייב לעבור בהן.
מה זה אומר? במקום לתת פרומפט אחד גדול, מפעילים workflow מוגדר לפי השלב שבו נמצאים:
אם יש לכם רעיון מעורפל או פיצ׳ר שעדיין לא אפוי: `/grill-me` ואז `/to-spec`
הסוכן מאתגר את ההנחות שלכם, ואז כותב spec אמיתי.
אם יש כבר spec, אבל המשימה גדולה מדי לבנייה: `/to-tickets` או `/wayfinder`
מקבלים tickets קטנים וממוקדים או מפת החלטות שחיה בתוך GitHub או Linear.
אם אתם כבר מוכנים לבנות: `/implement` יחד עם `/tdd`
מתקדמים חלק אחד בכל פעם, red → green → refactor, במקום לשכתב חצי מהאפליקציה במכה אחת.
אם בניתם אבל משהו נשבר: `/diagnosing-bugs`
משחזרים את הבעיה → מצמצמים אותה → מעלים השערה → מוסיפים מדידה → מתקנים.
לפני merge: `/code-review`
הבדיקה מתבצעת בשני צירים במקביל: עמידה בסטנדרטים מול התאמה ל spec.
בצורה הזאת אתם רותמים את הAI להיות הרבה יותר קשוב לכם, עם פקודות שמכירות את המגבלות של המודלים והאייג׳נטים, וזה גם שומר עליכם בגבולות הגזרה לאורך הזמן, בלי לקפוץ או לשכוח או להתעייף.
זה גורם לסוכן להתנהג יותר כמו מפתח בכיר שעובד איתך ודורש קודם להבהיר, לפרק, לבדוק ולעשות review, במקום כמו מפתח זוטר שמתחיל לכתוב קוד מיד.
כלומר לא מדלגים על ״החלקים המשעממים״ של תיאום ציפיות, הגדרת ה scope, בדיקות ו review, שבדרך כלל הולכים לאיבוד כשעושים vibe coding.
מה שחשוב לזכור אבל זה שזה לא קסם... זה process שארוז בתוך skills.
החלק הכי חשוב בתהליך זאת אתם. לזכור את הפקודות, לשנן אותן, ולהשתמש בהן בזמן הנכון.
את זה אף מודל ואף סקיל לא יכול לעשות עבורכם.
אם מדלגים על ההגדרה הראשונית עם `/setup-matt-pocock-skills`, או פשוט לא משתמשים בפועל ב slash commands, זה בסך הכול עוד תיקייה עם קובצי Markdown.
אגב אם יש לכם כבר סקילז ופקודות משלכם, שווה לבקש מהצ׳אט לעבור על הפקודות שלו ולראות מה כבר יש לכם ומה שווה לאמץ.
קישור לפרויקט: https://lnkd.in/dqzMnXpN
מדיה מהפוסט המקורי
התמונות והסרטונים זמינים בפוסט המקורי בלינקדאין.