אנחנו כותבים פרומפטים כל היום ושוכחים מהר שיש לנו נטיה אנושית להטות את האייג׳נט לטובתנו, ולאייג׳נט יש נטיה (לא אנושית) לרצות אותנו
פורסם במקור ב LinkedIn
אנחנו כותבים פרומפטים כל היום ושוכחים מהר שיש לנו נטיה אנושית להטות את האייג׳נט לטובתנו, ולאייג׳נט יש נטיה (לא אנושית) לרצות אותנו כל הזמן. הלופ הזה של חטא מצטבר הוא ״באג״ שמאוד קשה לתפוס, ואת המחיר שלו אנחנו משלמים אחרי שיצאו המון טוקנים על ההנחות המוטות שמתבררות כהזיה משותפת בניצוחנו.
Roman Serkinskiy, מפתח (תותח) אצלנו, ביקש מהמודל לאמת שהארכיטקטורה שבחר היא הבחירה הנכונה.
המודל סיפק. שמונה מאות מילים מסודרות, בטוחות, מנומקות לעילא, עם מסקנה אחת ברורה: אדוני, צדקת. הוא הרגיש כמו מלך במשך.. עשר דקות בערך.
ואז נפל לו האסימון. הוא לא שאל שאלה - הוא הזמין עד מומחה לדוכן, ובדרך פנימה תחב לו את העדות ליד. הפסק דין כבר ישב בתוך השאלה. התפקיד של המודל מעולם לא היה לחשוב, אלא להסכים, באריכות. וזה בדיוק מה שהוא עשה, כל הכבוד לו.
זה גרם לרומן להסתכל אחרת על מה זה בכלל prompt... ויותר מזה, לכתוב על זה מאמר שלם במדיום.
אם קראתם עד פה, ממליץ לכם להמשיך ולהשקיע עוד כמה דקות שישנו את הדרך שבה אתם כותבים פרומפטים מהיום. להיות יותר מודעים ויותר חדשנים ויותר זהירים בבחירת המילים שלכם מול המכונה.
היום יום שלנו מכיל כל-כך הרבה פרומפטים, כדאי שנתמקצע ונחזק את השריר הזה.
המאמר: