היום שבו הפרודקט שאלו אותי ״בשביל מה צריך את זה״ הבנתי שאנחנו עובדים בצורה קצת פחות שגרתית.. אחד האתגרים שעידן ה-AI מביא איתו זה ל
פורסם במקור ב LinkedIn
היום שבו הפרודקט שאלו אותי ״בשביל מה צריך את זה״ הבנתי שאנחנו עובדים בצורה קצת פחות שגרתית.. אחד האתגרים שעידן ה-AI מביא איתו זה לקסיקון שלם ואוסף גדול של יכולות חדשות שדורש מכולם הן מפתחים והן מנהלי מוצר להכיר.
הטכנולוגיה הזאת משרתת גם את צוות הפיתוח אבל גם מוטמעת במוצר, ולכן יוצא שהמפתחים נחשפים הרבה יותר לכל היכולות - כמו למשל MCP, או איך שהצ׳אט של Cursor מתנהג ביום יום.
כך יוצא שצוות הפיתוח שלנו מגדיל ראש ולפעמים מקדים את הפרודקט עם פיתוח פיצ׳רים ללקוח.
זה מצליח להתקיים גם כי התרבות שלנו מאפשרת את זה, לכל אחד יכולה להיות דעה ויכול להציג ולהציע יכולת במוצר.
יותר מזה - הפכנו את זה אפילו למתודולוגיה בפיתוח:
יש משימות שאנחנו יוצאים ל-proof of concept רק כדי לראות איך זה עובד ומראים למוצר כדי שיקחו את זה למשהו שלם יותר. זה משהו שמתאפשר בעיקר כי קלות הפיתוח של פיצ׳רים ״לא בשלים״ נהייתה במרחק כמה הודעות צ׳אט.
אנחנו גם פוגשים את זה שמפתח הוא לא מנהל מוצר ולא מעצב לא מעט פעמים. החוויה למשתמש יוצאת כמעט תמיד ״בעיניים של מהנדס״, ודורשת את הליטוש והחשיבה של איך להנגיש את זה נכון ללקוחות, כלומר לקבל את הקונטקסט והזוית של הפרודקט כדי להשלים את התמונה המלאה.
במילים אחרות, המציאות מראה שמבנה הסקוואד עדיין רלוונטי גם בעידן ה-AI.
(חושבים אחרת? אשמח לשמוע)
הדבר הזה מאפשר לנו לתקשר בין הפיתוח לפרודקט דרך קוד ודוגמאות ויזואליות ופותח את הראש לשני הצדדים במה אפשר לעשות ואיך.
צוות מספיק חזק ואוטונומי שמרגיש מספיק בנח להביע דעה ומרגיש מספיק מחובר למוצר מפרה את המוצר ומכפיל מונים, לרוב המצב הוא שיש הרבה מפתחים ומעט אנשי מוצר ומכאן יש צוואר בקבוק מובנה. במקרה שלנו כולם שותפים ומרגישים אחריות ומבצעים בסינגריה אחת
מדיה מהפוסט המקורי
התמונות והסרטונים זמינים בפוסט המקורי בלינקדאין.